סוכות של סגר זה אומר גם זמן מטבח. והרבה! כי אם אין לחץ לצאת לטייל ולחרוש את הארץ לארכה ולרחבה, מה כבר נשאר לנו לעשות חוץ מלתכנן את ארוחת הבוקר, הצהריים והערב ? וכמובן לא לשכוח את הקפה והעוגה שבין לבין… אז היו אצלינו לא מעט מטעמים משמינים ומושקעים בלי עין הרע. טארט שוקולד קרמל מטריף, פיננסיירים נימוחים ומקרונים מושקעים. הבוקר החלטתי שצריך גם קצת איזון, כך שהמתכון הזה מהבלוג האמריקאי הפופולרי…
לא הצלחתם לפענח את הכותרת? אל דאגה. זה לא אתם, זה אני... ולפני ההסברים, הקדמה קטנה - יום הולדת הוא תמיד סיבה למסיבה. ואם הוא כפול - גם החגיגה כפולה ומכופלת! הנסיכה ואני נולדנו באותו יום ממש, ובכל שנה לא מוותרות על שתי עוגות נפרדות ומושלמות בהתאמה אישית. גם השנה , עם כל חוסר הוודאות והמציאות ההזויה- יום ההולדת שלנו הגיע, כמה מפתיע, באותו תאריך בין כסה לעשור. לפחות משהו…
הקיץ הזה, ה"יער השחור" יהיה רק שם של עוגה. היער שכולנו נצטרך להסתפק בו יהיה קרוב מאד, קרוב מדי. אפילו יער בן שמן צפוי להיכנס לתחום של "מעבר להרי החושך" שלא ברור אם נצליח לשזוף בשבועות הקרובים. בצוק העיתים גם שני עלים ירוקים לגינה ירוקה יחשבו, שני עציצים לשמורת טבע, ושני עצים - לג'ונגל של ממש… אז יחד עם ההיא שסוגרת עלינו מכל עבר (לא אוהבת לקרוא לה בשם.. עודף…
אז למה להכין טילון בבית תשאלו? ובכן, אפשר לשאול את אותה שאלה גם על מגנום. או על טים טאם. או על פיתות. ( ולא, לזה אין לי מתכון עדיין. האם נשארתי היחידה בתבל שעוד לא הכינה פיתות בחודשים האחרונים?) אז קודם כל - ממש לא חייבים. אבל, אם אתם רוצים לקבוע את הגודל / הטעם / התוספות / המחיר / להנות מטילון שווה אחרי סעודת שבת בשרית ודשנה - אתם…
והנה, חזרנו. לשפיות, לנורמליות מדומה. לעצמנו. שונים מעט, מהורהרים הרבה יותר. מקווים שהעולם ש"עצר את נשמתו" ועכשיו מתחיל לחלץ את אבריו מחדש, הזיז לנו משהו בלב. העיר בנו כמיהה, לחוות חג שבועות מרומם יותר. אמיתי יותר. הלוואי.וכמו תמיד לקראת שבועות, אנחנו מלהטטות. בין קודש לחול, בין המטבח לסידור.. בין גבינה לתורה. בין עוגה לקיש. מנסות לשמור על המינון הנכון. על הטעם הטוב. שלא נוסיף, שלא נגרע. שניתן להם כח ללמוד…
בואו נעמיד פנים לרגע שאנחנו בעולם שפוי ורגיל. קמים כל בוקר, מודים לבורא ומתחילים בסדר יום שגרתי של עבודה מחוץ לבית, בתי ספר, קניות. בקיצור - העולם שחיינו בו עד לא מזמן, זוכרים? בעולם הזה, קצת קשה להאמין, היו גם ימי הולדת נטולי מסכות וכפפות, ועתירי משתתפים / ות. וכמו בכל יום הולדת - היתה גם עוגה. איפשהו על התפר שבין העולם ההוא למציאות ההזויה המוכרת לנו היום, גם אנחנו…
היה היה זמן.. לא ממש מזמן. בו חיינו בעולם אחר. עולם עם חנויות פעילות, שלא מכרו רק מסכות. מרכזי קניות, עם חנויות קטנות ונחמדות. צעצועים, מתנות, וכן, גם ספרים. פשוט חנות ספרים. ביום בהיר אחד, בעידן הקודם, קיבלתי הודעה משמחת - שספר שהזמנתי הגיע לאותה חנות ספרים הקרובה לביתי! בששון ובשמחה יצאתי לטיול שאז נחשב קטן מאד, והיום, מי היה מאמין, רחוק שנות אור מהמציאות הזו שסביבנו. בהתרגשות קיבלתי את…
ברחוב האמן יצא לי לטייל כבר לפני זמן רב. להביט באורות המנצנצים, ברעיונות המקוריים, לשוטט ולדמיין.. ואם תהיתם, זה לא ממש רחוב בעצם. רחוב האמן הוא מגזין אינטרנטי שנותן במה לנשים כשרוניות במיוחד מכל תחומי העיצוב והלייף-סטייל. עורכת אותו ביד רמה, שושי סירקיס - אמנית בפני עצמה, שמפזרת קסם מיוחד בכל פוסט. כששושי זרקה לי את הרעיון להשתתף בפוסט שכזה, במיוחד לפורים - סירוב לא היה בא בחשבון. במיוחד כשהדמוקרטיה…
יש לי בלוגולדת!! כן כן, שנתיים תמימות עברו מאז הערב הקר ההוא בו העליתי את האתר כבלון ניסוי חביב, יותר כספר מתכונים אישי שיחליף את תמונות האוכל והפתקים ששמרתי בכל מקום. מאז עברו נהרות רבים של שוקולד, קמח וחמאה במטבח האהוב שלי. קורסים וסדנאות צילום שלמדתי ולימדתי, ימי שישי דחוסים ועמוסים בין המצלמה למרק העוף.. עשרות פוסטים, מאות תמונות, אלפי מילים. ואין ספור תגובות ותמונות מלהיבות מכן, קוראות אלופות, שנותנות…
יום שישי. צפירה ראשונה לפני שבת. המרוץ בעיצומו, פלטה יש? שעון שבת.. מים חמים? עוד כמה רגעים והרוגע שאין שני לו יכנס לביתנו עם הדלקת הנרות, אבל עכשיו? כל שניה חשובה. ואז היא מגיעה, כמעט בקביעות: דפיקה בדלת. השכן החביב מהדלת ממול, עם חלה קטנה, קלועה בדייקנות, שהרגע יצאה מהתנור. כל כך חמימה.. והריח הזה המתקתק שמתפשט בבית. נו מה אני אגיד לכם. רק יכולה לרמוז שלא תמיד החלה הזו…
