טו בשבט הגיע, חג לאילנות ולפירות היבשים! נכון שבאירופה הקרה בעונה זו לא נמצאו פירות טריים כדי לחגוג איתם את חג האילנות ולכן הסתפקו בגרסה היבשה. אבל הנה, היום בארץ הקודש יש לנו מבחר אינסופי של פירות טריים ויפים! אני תמיד מעדיפה אותם על פני הגושים המצומקים ומלאי הסוכר שנקראים פירות יבשים. אלו בדרך כלל נשארים אצלי במקפיא עד לשנה הבאה או ליום בו פג תוקפם, המאוחר מבין השניים...הטארט הזה…
פעם היה לנו משחק משפחתי. בכל שבוע בן משפחה אחר בוחר איזו עוגה אמא תכין לשבת. הבחירות היו צפויות למדי : חובב השוקולד תמיד בחר בעוגה שוקולדית עשירה, הנועזת ניסתה גם לאתגר אותי במתכונים מיוחדים, והקטנה... בשבילה הכל היה טעים. זה היה משחק מהנה מאד, עד שהבחנתי שמטלת בחירת העוגה הפכה למכבידה על כולם חוץ מעלי. לבסוף נשארתי אני זו שבוחרת ומבצעת את הבחירה, וסופגת את התגובות לטוב או לרע.…
אוטו גלידה. היום אפשר למצא אותו רק באתרי טבע נידחים או בפאתי הפארק השכונתי בקיץ ממתין לקהל הלקוחות הצעיר. אבל פעם פעם, בילדותנו הרחוקה הכרנו אותו על בסיס שבועי קבוע. יום שישי בצהריים. המנגינה העליזה נשמעת עוד מקצה הרחוב ואנחנו רצות רצות .. רק לא לפספס! ואיזה גלידה נבחר? טילון בציפוי שוקולד של סנוקרסט? שלגון טנא נוגה? אגוזי? ולאן הם נעלמו כולם היום? בין הבודדים ששרדו את התקופה היא הקוקילידה. שתי עוגיות…
טארט. משהו בשילוב של קלתית בצק פריך ומלית משובחת הופך אותו מבחינתי לקינוח האולטימטיבי. מעודן, אלגנטי, בעל אינסוף צורות מרקמים וטעמים. כשמתחשק - אפשר למלא את הבצק הפריך בגנאש כלשהו, לפזר מעט אגוזים קצוצים ועדיין להרגיש בקונדיטוריה. וכשנחה הרוח אפשר להתפרע עם שכבות של מילוי אפוי או אולי לא, בשילוב מוסים מצופי גלסאז או מעוטרים כיד הדמיון הטובה.שוקולד. אגוזי לוז. קרמל. מכל אחד מהרכיבים הללו אפשר להכין טארט מעולה. אבל ביחד...…
מבובי, סבתי האהובה, נפרדנו לפני כמעט 15 שנים. כשאני חושבת עליה הרגשות והזיכרונות מציפים אותי. אי אפשר לסכם את האישיות החמה, המכילה והאוהבת שלה בכמה מילים. אישה גדולה, בת גדולים, ששמחת החיים ואהבת האדם שלה האירה את כל סובביה. ביתה וליבה תמיד פתוחים לרווחה לכל, והמטבח עמוס לעייפה במטעמים גם מעדות שונות שאף פעם לא פחדה לנסות ולאמץ. אין לי שום ספק שהיא ההשראה שעומדת מאחורי כל העת. את המתכון…
