והנה, חזרנו. לשפיות, לנורמליות מדומה. לעצמנו. שונים מעט, מהורהרים הרבה יותר. מקווים שהעולם ש"עצר את נשמתו" ועכשיו מתחיל לחלץ את אבריו מחדש, הזיז לנו משהו בלב. העיר בנו כמיהה, לחוות חג שבועות מרומם יותר. אמיתי יותר. הלוואי.וכמו תמיד לקראת שבועות, אנחנו מלהטטות. בין קודש לחול, בין המטבח לסידור.. בין גבינה לתורה. בין עוגה לקיש. מנסות לשמור על המינון הנכון. על הטעם הטוב. שלא נוסיף, שלא נגרע. שניתן להם כח ללמוד…